יום ראשון, 5 בפברואר 2012

אני רוצה לשפר את הזוגיות ולדעתו הכל בסדר!

בעלי ואני בני כ 40 ונשואים מזה כ 18 שנה. יש לנו 3 ילדים בני 8, 11 ו 14.5.

זה מספר שנים שאני מרגישה שחלה התרחקות ביני לבין בעלי אשר עובד שעות רבות ולמעשה חייו מאז ומתמיד סבבו סביב עבודתו התובענית. בעלי אינו משתף אותי בכלום ולרוב עסוק בקריאה או במחשב ובסופי שבוע מקדיש זמן להכנת שיעורים עם ילדנו.

למרות בקשתי שנפנה לייעוץ או לטיפול זוגי ,בעלי מתנגד בטיעון שכך אמורים להראות חיי נישואין לאחר 18 שנה.

אני חוששת שהפער והמרחק ילכו ויגדלו .

 

הקושי אותו את מתארת יכול להצביע על מס סוגים של בעיות וחשוב לברר מאין נובע קושי זה. האם היה שלב מסוים בו נוצר הנתק ומאז התעלמתם מהסימפטומים? אם זוהי שחיקה עקב חוסר תחזוק מערכת היחסים הזוגית והשקעה בילדים ובשלמות המשפחה? האם מסיבות שונות בעלך איבד עניין בך?

ניכר שלך הקשר הזוגי חשוב ושיש לך רגשות חיבה/אהבה עבור בעלך ושלו אין צורך או יכולת לקיים קשר אינטימי ,הן ברמה המילולית והן ברמה של חייכם המשותפים ושהוא מסתפק משגרת חיי המשפחה בה הוא מתפקד באופן תקין  .

לא כתבת כאן על חשדות ומכך אני למד שאת סומכת על בעלך שכאשר הוא בעבודה הוא אכן עוסק בעומס העבודה ולא בשום דבר  אחר החורג  מההסכם הלא מילולי בניכם. האומנם?

שיפור מערכת יחסים דורש רצון והסכמה של שני הצדדים ולכן עלייך להחליט מבין 3 אפשרויות ראשוניות:

  1. חשיבה מעמיקה עם עצמך או בתמיכת איש מקצוע כיצד את רותמת את בעלך לשיחה על היחסים בניכם( הצבת תנאים, פנייה בע"פ או בכתב,עירוב צד שלישי וכו)
  2. החלטה על סיום הקשר באופן חד צדדי .
  3. המשך החיים המשותפים כפי שהתנהלו עד כה והשלמה עם כך ללא התמרמרות ותסכול.

התנהגות חדשה מצידך עשויה להביא בעקבותיה לתגובה חדשה מצידו. תמוהה העובדה שהתנהלות מערכת היחסים כה מפריע לך ולבן זוגך זה כלל לא מפריע ,הרי אתם חיים יחד,הורים לאותם ילדים ובבסיס הכל - בחרתם זה בזו לחיים ולגורל משותף.

באופן כללי עלי לציין לגבי חוסר סיפוק בזוגיות שבשלב בו מציפה ההרגשה שהיחסים מאבדים מטיבם וקיימת התרחקות ,לבדוק יחד או לחוד,מה אתם מבקשים מבן/בת זוגכם והאם זה ריאלי? יש לזכור שלא ניתן להוציא מסלע מים ולהתעקש ולהמשיך להכות בו . לעיתים זוהי עקשנות מיותרת וחוסר התמודדות עם המציאות ועם הצורך בנקיטת פעולה.

הניסיונות האין סופיים של אנשים לשנות את בני זוגם מבטאים אופטימיות ראויה להערצה ויחד עם זאת ניסיון עקשן המאפיין שיגעון גדלות.

לסיכום,תמיד כדאי לנסות לשוחח ולהביע רצון לשיפור: לבקש בלי לחץ וללא כוחניות,אלא בפשטות ובכבוד. לזכור לבטא הערכה למה שיש ולעודד על כך.

כשדרכים אלו אינן מביאות לתגובה ושיפור –סביר להניח שמה שמבקשים איננו שם!

 

 

 

 

יום שלישי, 24 בינואר 2012

עד כמה אני רוצה את הזוגיות הזאת?

 

ניתן להשוות את מסגרת הנישואין לרחצה בים. אלה שעל החוף רוצים להיכנס לתוכו ,ואלה שבפנים רוצים לצאת אל החוף. ההבדל הוא שכניסה אל מוסד הנישואין כרוכה בהתחייבות ,במחויבות הדדית, ובד"כ ברצון להקים משפחה. רוב הצעירים לא נותנים את הדעת למורכבות הנדרשת במסגרת נישואין, ורואים בעיקר את מערכת היחסים הנעימה ,המקנה בטחון ,אהבה ונוחיות אישית וזוגית.

ב 20 השנים האחרונות התגרשו בארה"ב כ  50% מהזוגות .

בסקר שנערך לאחרונה בקרב 100 זוגות שנישאו עלו נתונים מפתיעים על אופי הזוגיות של חלק גדול מהזוגות:

מתוך 100 זוגות שנישאו :

·        התגרשו 29 זוגות ו 14 אחרים בתהליכים לקבלת גט

·        57 הזוגות שנותרו הינם מסודרים כלכלית והודו שזהו נתון שמקל על הקשר הזוגי.

·        19 מהזוגות דיווחו על עוינות מצד אחד מבני הזוג ואי שביעות רצון מהזוגיות

·        9 זוגות הודו שהם מנהלים קשרים מיניים מחוץ למסגרת הנישואין.

הבעיות, הצצות מפעם לפעם בין בני הזוג ,מצויות לעיתים בשטח הביניים שבין המודע והלא מודע  שבחיי הזוג. הדבר נובע מכך, שהנפש שלנו מתעצבת כבר בילדות המוקדמת ומושפעת במיוחד מן האנשים הקרובים - המעגל המשפחתי המצומצם , המשאיר את חותמו על חיינו בהמשך.

שני בני הזוג מעבירים מילדותם לבגרותם דפוסים חיוביים ושליליים ,אשר לעיתים גורמים למאבקי כוח ורצון לשנות איש את רעהו. נדמה לעיתים כי מאבקי הכוח בנישואין משמשים לניסיונות נפל של כל אחד מבני הזוג לתקן את הפצעים שנפצע בילדותו ,ולנסות ליצור בהווה הסתגלות חדשה וטובה יותר.

בכל זוגיות קיים חוזה זוגי נסתר, חוזה פסיכולוגי, שבחלקו הוא מודע ובחלקו העיקרי לא מודע שהפתיח שלו ינוסח כך:

 "אתה מתחייב בזאת, לאפשר לי להיות משמעותית אתך כפי שהייתי בבית הוריי" ו"את מתחייבת בזאת..."

לניגודים בין בני זוג ,יש קשר למבנה הפסיכולוגי שלנו. לא במקרה בחרתי דווקא את הבן זוג הזה.

במה את/ה דומה לאביך או לאמך ובמה שונה? אילו תכונות לקחת ממנו?

באיזה אופן משרתות אותך התכונות שלקחת מהורייך בזוגיות הנוכחית?

קיימות כמה נקודות מפתח בחוויות העבר של אדם ,העשויות להעלות זוגות בלתי מרוצים,חזרה לפסים של זוגיות מספקת יותר ,לשם כך עלינו לשאול את עצמנו מס שאלות:

1.      איזה תפקיד מילאתי במשפחה בה גדלתי?

2.      מה רציתי בילדותי שאף פעם לא הצלחתי להשיג?

3.      האם הייתי בתפקיד: משכין שלום/מעורר בעיות/מלשן/בלתי אחראי/אחראי מדי/דחוי/מוזנח/שעיר לעזאזל/מגן (אולי על האם?)

4.      אלו צרכים לא מולאו בילדותי? האם רציתי שיטפחו אותי יותר? רציתי יותר עצמאות?אם חלק מצרכים אלו לא מולאו ,בדוק/י כיצד אתה ממלא אותם כעת: אנשים נוטים בבגרותם ליצור מחדש את התפקיד שהם מלאו בילדותם - במיוחד בחייהם הזוגיים.

אם את/ה מנציח את תפקידך(מהילדות) ,גם בבגרות,צרכים בלתי מסופקים אלו נשארים בלתי מסופקים, ויש להניח שתאשים את בן זוגך על כך.

ככל שמשפחת המקור הייתה קפדנית ,בלתי גמישה ופוחדת משינויים,כך יעמדו בפנייך קשיים רבים בעריכת השינוי הרצוי.

האשמת בן הזוג אינה מקדמת אותך, ועד שלא תקבל על עצמך את האחריות על התנהגותך ,תמיד תצפה שבן זוגך יעשה את השינוי ולא אתה.

 

כיצד אפשר להשתחרר מדפוסי התקשורת השונים שעוצבו אצלך בשנות ילדותך?

יש לבצע את הדברים הבאים:

1.      להפסיק להאשים את בן הזוג שלך בבעיות שנוצרו בילדותך. הבעיות לא נגרמו בגללו ומצב זה מרחיק אותו ממך.

2.      לנסות לראות את בן זוגך כאדם לא נישאת ולא כאחראי על עברך. אין לו שום קשר לחוויות הילדות שלך.

נסה לראות את בן זוגך בעיניים של זר,מה אדם זר יראה בו?

אילו תכונות שלו ימשכו אנשים אחרים?

נסה לדמיין אותו כשהייתם חברים ,אילו חלומות ותקוות היו לו? הרי האדם שבו התאהבת עדיין נמצא כאן.

זכור,אתה רואה את בן זוגך דרך מסננת של ילדותך,זו אינה תמונה בהירה.

איש חכם אמר פעם:" חלק מהתכונות שבגללן התאהבנו,יהיו אלו שבגינם ניפרד":

" אני אוהב אותך בגלל שאת כה רגישה כלפי "-לחש לה בעבר.

"תפסיקי להיעלב מכל מילה שלי"- גוער בה כיום.

"בעלי לעתיד הוא חסכן ומתוכנן,הוא נוסך בי ביטחון"- -כך חשבת בעבר

"בעלי הוא קמצן ללא תקנה ובמיוחד כלפי"- את רוטנת כיום.

 

על מה רבים בני זוג? על מה הם מתחרים?

מי יותר חזק,למי יש יותר כח ושליטה,מי יותר בסדר,מי יותר צודק וכו'.

רוב האנשים כועסים על אלו שמתווכחים איתם ,אך שוכחים שאי אפשר להתווכח לבד.

סיפור נחמד להמחשה: צעיר פונה אל אדם מבוגר ושואל אותו מה סוד אריכות הימים שלו.

" אני אף פעם ,במשך כל ימי חיי ,לא התווכחתי. שום דבר לא שווה ויכוח" ,עונה הזקן.

"זה לא יכול להיות!" מוחה הצעיר.

"אז לא" משיב הזקן.

בנקודת ההכרעה שבין להיות צודק לבין יחסים טובים ,מי שבוחר ביחסים טובים ,מפסיק להתווכח ומוותר על כתר הצודק.

על כך כתב המשורר יהודה עמיחי:" מן המקום שאנו צודקים,לא יצמחו לעולם פרחים באביב".

 

אנשים שהיו בזוגיות פרק א' לעיתים יטענו:" בעבר הייתי צעיר ונאיבי,לכן נכשלתי בבחירת בן/בת זוג ולא ידעתי ליצור זוגיות מתגמלת ,אך לאחר שהתבגרתי ולמדתי מניסיון העבר ,אדע לזהות את בן/בת הזוג המתאימים לי וכיצד להתנהג,כי למדתי על בשרי".

האם ניתן לסמוך על קביעה זו?  מסופקני: מרבית האנשים לא יכולים אפילו לנחש כי זרעי הפורענות של כישלונות פרק א' נטמנו זה מכבר בתודעתם והם ינבטו בזוגיות פרק ב' ,ואף עם נזקים קשים יותר מבעבר.

לפנינו מספר שאלות שכדאי שנשאל את עצמנו במהלך הקשר הזוגי ובעיקר טרם נעשה צעדים משמעותיים של מיסוד והקמת משפחה:

האם אני נהנה במרבית הזמן בחברת בן הזוג?

האם אני זקוק תכופות לגירויים חיצוניים ,כגון חברים ובילויים מחוץ לבית?

האם בד"כ אני נינוח בחברתו?

האם אני גאה בו?

האם אני בוטח בו מעל לכל ספק שלא ירמה אותי ?

האם בן זוגי משתדל להסב לי הנאה וסיפוק ביחסי המין?

האם אני חושק בבן זוגי ומפנטז עליו מפעם לפעם?

האם אני משוחרר ושלם עם התנהגותי במהלך יחסי המין שלנו?

לסיכום: כדי לשפר יחסים על בני הזוג להשתחרר מן ההשקפה התחרותית ולהבין שאפשר לראות את הדברים גם אחרת: " אני בעל ערך ושווה לא פחות ,אני מעוניין ביחסי שוויון ,חברות ושיתוף ולכן מפסיק להתחרות". 

טבעי שייווצרו סתירות בין רצונות בני זוג ,אך אם אין מנגנונים טובים לקבלת החלטות ופתרון מחלוקות –פורצות מריבות ולאורך זמן נוצרים נתקים משמעותיים ,המובילים לפרידות וגירושין.

נישואים הם כמו גן פורח – יש לטפח אותם ,להקדיש להם תשומת לב ולעיתים אף לעקור עשבים שוטים. אך זכרו,גם אם לעיתים הגן מוזנח,עם קצת עבודה משותפת ,ניתן להשיבו חזרה למצבו המלבלב.

 

 

 

 

יום ראשון, 8 בינואר 2012

מי אני מביא לזוגיות הזאת מהילדות?

 

 

קוראים רבים פונים אלי עם שאלות וסוגיות לגבי מערכות יחסים זוגיות ובעיקר לגבי האכזבה והתסכול לאחר הכרות זוגית מעמיקה וחיים יחד,אז עולות ספקות לגבי ההתאמה,מתעוררות מחלוקות משמעותיות ואיתן גם שאלות פנימיות לגבי עתיד הזוגיות . במאמר הבא אנסה להתייחס מעט למקור הקשיים המאפיינים את רוב הזוגות ומס דרכי התמודדות.

 

ניתן להשוות את מסגרת הנישואין לרחצה בים. אלה שעל החוף רוצים להיכנס לתוכו ,ואלה שבפנים רוצים לצאת אל החוף. ההבדל הוא שכניסה אל מוסד הנישואין כרוכה בהתחייבות ,במחויבות הדדית, ובד"כ ברצון להקים משפחה. רוב הצעירים לא נותנים את הדעת למורכבות הנדרשת במסגרת נישואין, ורואים בעיקר את מערכת היחסים הנעימה ,המקנה בטחון ,אהבה ונוחיות אישית וזוגית.

הבעיות, הצצות מפעם לפעם בין בני הזוג ,מצויות לעיתים בשטח הביניים שבין המודע והלא מודע  שבחיי הזוג. הדבר נובע מכך, שהנפש שלנו מתעצבת כבר בילדות המוקדמת ומושפעת במיוחד מן האנשים הקרובים - המעגל המשפחתי המצומצם , המשאיר את חותמו על חיינו בהמשך.

שני בני הזוג מעבירים מילדותם לבגרותם דפוסים חיוביים ושליליים ,אשר לעיתים גורמים למאבקי כוח ורצון לשנות איש את רעהו. נדמה לעיתים כי מאבקי הכוח בנישואין משמשים לניסיונות נפל של כל אחד מבני הזוג לתקן את הפצעים שנפצע בילדותו ,ולנסות ליצור בהווה הסתגלות חדשה וטובה יותר.

בכל זוגיות קיים חוזה זוגי נסתר, חוזה פסיכולוגי, שבחלקו הוא מודע ובחלקו העיקרי לא מודע שהפתיח שלו ינוסח כך:

 "אתה מתחייב בזאת, לאפשר לי להיות משמעותית אתך כפי שהייתי בבית הוריי" ו"את מתחייבת בזאת..."

לניגודים בין בני זוג ,יש קשר למבנה הפסיכולוגי שלנו. לא במקרה בחרתי דווקא את הבן זוג הזה.

במה את/ה דומה לאביך או לאמך ובמה שונה? אילו תכונות לקחת ממנו?

באיזה אופן משרתות אותך התכונות שלקחת מהורייך בזוגיות הנוכחית?

אנשים נוטים בבגרותם ליצור מחדש את התפקיד שהם מלאו בילדותם - במיוחד בחייהם הזוגיים.

אם את/ה מנציח את תפקידך(מהילדות) ,גם בבגרות,צרכים בלתי מסופקים אלו נשארים בלתי מסופקים, ויש להניח שתאשים את בן זוגך על כך. האשמת בן הזוג אינה מקדמת אותך, ועד שלא תקבל על עצמך את האחריות על התנהגותך ,תמיד תצפה שבן זוגך יעשה את השינוי ולא אתה.

 

כיצד אפשר להשתחרר מדפוסי התקשורת השונים שעוצבו אצלך בשנות ילדותך?

יש לבצע את הדברים הבאים:

1.      להפסיק להאשים את בן הזוג שלך בבעיות שנוצרו בילדותך. הבעיות לא נגרמו בגללו ומצב זה מרחיק אותו ממך.

2.      לנסות לראות את בן זוגך כאדם לא נישאת ולא כאחראי על עברך. אין לו שום קשר לחוויות הילדות שלך.

נסה לראות את בן זוגך בעיניים של זר,מה אדם זר יראה בו?

אילו תכונות שלו ימשכו אנשים אחרים?

נסה לדמיין אותו כשהייתם חברים ,אילו חלומות ותקוות היו לו? הרי האדם שבו התאהבת עדיין נמצא כאן.

זכור,אתה רואה את בן זוגך דרך מסננת של ילדותך,זו אינה תמונה בהירה.

איש חכם אמר פעם:" חלק מהתכונות שבגללן התאהבנו,יהיו אלו שבגינם ניפרד":

" אני אוהב אותך בגלל שאת כה רגישה כלפי "-לחש לה בעבר.

"תפסיקי להיעלב מכל מילה שלי"- גוער בה כיום.

"בעלי לעתיד הוא חסכן ומתוכנן,הוא נוסך בי ביטחון"- -כך חשבת בעבר

"בעלי הוא קמצן ללא תקנה ובמיוחד כלפי"- את רוטנת כיום.

 

על מה רבים בני זוג? על מה הם מתחרים?

מי יותר חזק,למי יש יותר כוח ושליטה,מי יותר בסדר,מי יותר צודק וכו'.

רוב האנשים כועסים על אלו שמתווכחים איתם ,אך שוכחים שאי אפשר להתווכח לבד.

סיפור נחמד להמחשה: צעיר פונה אל אדם מבוגר ושואל אותו מה סוד אריכות הימים שלו.

" אני אף פעם ,במשך כל ימי חיי ,לא התווכחתי. שום דבר לא שווה ויכוח" ,עונה הזקן.

"זה לא יכול להיות!" מוחה הצעיר.

"אז לא" משיב הזקן.

בנקודת ההכרעה שבין להיות צודק לבין יחסים טובים ,מי שבוחר ביחסים טובים ,מפסיק להתווכח ומוותר על כתר הצודק.

על כך כתב המשורר יהודה עמיחי:" מן המקום שאנו צודקים,לא יצמחו לעולם פרחים באביב".

לפנינו מספר שאלות שכדאי שנשאל את עצמנו במהלך הקשר הזוגי ובעיקר טרם נעשה צעדים משמעותיים של מיסוד והקמת משפחה:

האם אני נהנה במרבית הזמן בחברת בן הזוג?

האם אני זקוק תכופות לגירויים חיצוניים ,כגון חברים ובילויים מחוץ לבית?

האם בד"כ אני נינוח בחברתו?

האם אני גאה בו?

האם אני בוטח בו מעל לכל ספק שלא ירמה אותי ?

האם בן זוגי משתדל להסב לי הנאה וסיפוק ביחסי המין?

לסיכום: כדי לשפר יחסים על בני הזוג להשתחרר מן ההשקפה התחרותית ולהבין שאפשר לראות את הדברים גם אחרת: " אני בעל ערך ושווה לא פחות ,אני מעוניין ביחסי שוויון ,חברות ושיתוף ולכן מפסיק להתחרות". 

טבעי שייווצרו סתירות בין רצונות בני זוג ,אך אם אין מנגנונים טובים לקבלת החלטות ופתרון מחלוקות –פורצות מריבות ולאורך זמן נוצרים נתקים משמעותיים ,המובילים לפרידות וגירושין.

נישואים הם כמו גן פורח – יש לטפח אותם ,להקדיש להם תשומת לב ולעיתים אף לעקור עשבים שוטים. אך זכרו,גם אם לעיתים הגן מוזנח,עם קצת עבודה משותפת ,ניתן להשיבו חזרה למצבו המלבלב.

 

 

 

 

יום חמישי, 5 בינואר 2012

ילד עם קושי חברתי

השבוע בני בן ה  12אמר לי:" אני לא אלך יותר לביה"ס! מציקים לי שם! אם לא תעבירי אותי לכיתה אחרת ,לא אחזור לביה"ס אחרי חופשת החנוכה!" אמנם ידעתי שמצבו החברתי של בני אינו מזהיר, ושוחחתי על כך עם מורתו ועם היועצת ,ונעשים מאמצים לטפל בכך,אך המשפט האחרון שאמר לי גרם לי לתסכול עצום וחוסר אונים. חשוב לציין שההצקות אינן מתבטאות באלימות,אלא בקשיים חברתיים המלווים אותו הן במהלך שעות הלימודים והן אחה"צ.

 

טוב שאת מעורבת ומגיבה באופן אקטיבי בכל הקשור למצבו החברתי של בנך, כל מה שקשור לתחום החברתי בגילאים אלו חשוב עד מאוד ומשפיע על רוב תחומי החיים בהווה ובעתיד.

כמובן שההתייחסות שונה אם ההצקות הינן אלימות מילולית ופיסית ,אך להבנתי זהו לא העניין.

ילד שאומר שלא ילך יותר לביה"ס,סימן שהוא במצוקה ויש להתייחס למצוקה זו ולבדוק את סיבותיה.

יחד עם זאת ייתכן שאיומים מסוג "שוברים את הכלים ולא משחקים", נשמעים מבנך לעיתים קרובות גם לגבי תחומים אחרים?

כמובן שלהעביר את ילדך לכיתה אחרת בהסכמה של הצוות החינוכי זו אפשרות שיש לשקול,אך יש גם את הסיכוי ש "יסחוב" איתו את הבעיה הלא פתורה שעיקרה קושי להסתדר עם ילדים אחרים ושזו תצוץ שוב אם לא תטופל באופן יסודי הן ברמה האישית והן ברמה הכיתתית. אם יופיע הקושי הנידון שוב בכיתה החדשה,מצבו של ילדך יהיה חמור יותר, מפני שכבר לא יוכל להשתמש במנגנון ההגנה בו השתמש קודם ועשוי לעמוד מול שוקת שבורה ,מתוסכל ,חסר אונים ובעיקר עם דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוך וחבול.

אי לכך יש לטפל בבעיה באופן יסודי, כדי להגדיל את הסיכוי להצלחה בכיתתו הנוכחית או החדשה.

יש לזכור, שמעבר של ילד לכיתה חדשה באמצע השנה אינו מומלץ ,כי נדרשות ממנו  התמודדות והשתלבות בכיתה מגובשת יחסית ,דבר שיכול לגרום לו לקשיים ואפיקי התמודדות המאתגרים כל ילד ובמיוחד ילד הסובל מקשיים חברתיים.

בשלב זה של השנה ,אני סבור שיש לעזור לילד להסתדר בכיתתו ולגייס גורמי עזרה לפתרון הבעיה ובראש כל אלו לגייס את הילד עצמו. נסי לשוחח עם בנך על מצבו החברתי ושאלי אותו ,מה גורם למצב החברתי הבעייתי בו הוא נמצא, ומה היה מציע לילד אחר שהיה נמצא במצבו. נסי לגרום לא להביט על המצב מבחוץ,מהצד ולנתח בדרכו שלו את המצב. כמו כן כדאי שיציע פתרונות אפשריים ככל העולה על דעתו. זכרי, התשובות המשמעותיות והנכונות ביותר נמצאות אצלו.

לאחר שיעלו רעיונות ופתרונות בשיחתך עם בנך ,שתפו את הגורמים המתאימים בצוות החינוכי והתחילו בטיפול מקיף בבעיה, הן ברמה האישית של שינוי התנהגותו של בנך והן במערך הכיתתי.

לקראת סוף השנה אני מאמין שיהיו לך כלים נוספים לקבל החלטה האם להשאיר או להעביר את בנך לכיתה אחרת .

לפי תפיסות פסיכולוגיות רבות,השייכות החברתית של הילד הינה חשובה ומהווה תנאי התפתחות בסיסי להמשך חייו. היכולת לקשור קשר חברתי תלויה בגורמים רבים ובצרכיו המשתנים של כל ילד .

חשוב שההורים יהיו ערניים לגבי מצבו החברתי של ילדם ,הן בגן או ביה"ס והן בפעילויות החברתיות לאחר שעות הלימודים.

האימון הקוגנטיבי התנהגותי הינו כלי עצמתי ומוכח,לשינוי ושיפור מיומנויות חברתיות אצל ילדים ובני נוער, ואני ממליץ בחום להיעזר בו במקרים בהם מזהים "תקיעות" חברתית אצל הילד .

 

 

 

יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

הפרעות קשב אצל מבוגרים

בשנים האחרונות התנהגותו של בעלי השתנתה ,הוא פוטר מעבודתו וזה גרם לו לתוקפנות,חוסר עקביות וחוסר ביטחון. עבורי זה מתחיל להיות בלתי נסבל!

לבקשתי הוא עשה לאחרונה אבחון להפרעות קשב וריכוז ואובחן עם הפרעת קשב (ADHD) אך אינו נוטל תרופות ומסרב לקחת ריטלין . הוא ואני מסכימים שיש לטפל בהפרעת הקשב שלו,אך מתלבטים כיצד. האם יש טיפול נוסף חוץ מהטיפול התרופתי?

מפנייתך נשמע שמערכת היחסים עם בעלך חשובה ויקרה לך וחשוב לך לתמוך ולעזור לו ועל ידי כך למערכת היחסים שלכם. יחד עם זה זכרי שלו,כמו לכל אדם הזכות לבחור כיצד לנהוג בתחומים הקשורים לבריאותו.

אכן,אצל מבוגרים הלוקים בהפרעת קשב ולא מטופלים,ישנן השלכות על חייהם ,אשר לעיתים מביאות לחיי השרדות ומלחמה בלתי פוסקת במגוון מערכות ותחומי התמודדות וכמו כן בחיי הזוגיות והמשפחה.

אם מתבוננים בנתוני התנהגות שלילית ושייכות חברתית בקרב אנשים נורמטיבים לאלו המאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז,אזי ניתן לראות הבדלים משמעותיים בסיגנון חייהם המתבטא בהרגלי בריאות,מערכות יחסים,השתלבות בעבודה, חיי משפחה ועוד . יחד עם זאת ,אפשר בהחלט להתגבר על סימפטומים של הפרעות קשב וריכוז ואף למנף זאת למימוש הפוטנציאל במגוון תחומי גלגל החיים.

ולשאלתך : האם יש טיפול נוסף או תחליפי לטיפול התרופתי?

ובכן, כשם שהגדרת הפרעות הקשב הינה רחבה ומסועפת,כך גם הטיפול בהפרעות הקשב הינו רחב ומסועף ודורש התיעצות עם רופא מומחה ואנשי מקצוע ,אך ניתן בהחלט לשלב בחלק מהמצבים, תהליך אימון קוגניטיבי התנהגותי שמנסיוני תורם רבות לשיפור איכות חייהם של ילדים ומבוגרים בעלי הפרעות קשב וריכוז.

המידע הרפואי שהצטבר עד כה מאפשר שימוש בטכניקת הטיפול בהפרעות קשב הממוקד באימון קוגניטיבי-התנהגותי ובפעילות גופנית נמרצת אשר מצליחים להפחית ואף להעלים את הסימפטומים של הפרעות הקשב אצל ילדים,מתבגרים ומבוגרים.

מהו אימון קוגניטיבי-התנהגותי להפרעות קשב וריכוז ?

חוקרי המוח גילו שהמוח גמיש בהרבה מכפי שידעו בעבר ואיזור מגורה במוח יכול לגדול על ידי אימון אשר גורם להתרחבות איזור מסויים במוח ויוצר מסלולים עצביים חדשים.

גילוי זה מעורר פליאה ופריצת דרך ביכולות האדם להשפיע על פעולות המוח עי אימון קוגניטיבי התנהגותי להפרעות קשב וריכוז שהינו טיפול חדשני יחסית ,המשלים את הטיפול התרופתי ובמקרים מסוימים מחליף אותו. מטרת התהליך האימוני הינו לשפר את איכות חייו של המטופל ולהכשיר אותו להיות המאמן של עצמו.

גם פעילות גופנית יכולה להשתלב ולשפר את ההתמודדות של ההפרעות קשב:

תוכניות אימון אירוביות משפרות סימפטומים של הפרעות קשב וריכוז ומקדמות התפתחות מוחית. פעילות גופנית הינה טיפול מעולה להתמודדות עם הפרעות קשב וריכוז הדומה לריטלין ולתרופות אחרות בהגדלת הנוירוטרנסמיטורים התורמים לשיפור היציבות הרגשית,ליכולת המיקוד,הערות והשקט הנפשי.

כמובן שישנם עוד מגוון של טיפולים לא תרופתיים בהם ניתן להיעזר.

שאת יכולה לשתף את בעלך במידע שביררת עבורו לגבי טיפול בהפרעת הקשב וברר איתו אם יהיה מעוניין שתלווי אותו בתהליך החיפוש וההתאמה של הטיפול המתאים לו. כיום תחום זה מוכר וניתן לקבל עליו מידע במגוון נתיבים .

             

 

 

 

יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

ילדים במחלוקת הגירושין/יואב אופק

 

 

ילדים בין מחלוקת הגירושין

 

אני גרוש מזה כ8 שנים ואב לשלוש בנות ,להן אני משתדל להיות אב מסור ונוכח.

לאחרונה ,עקב קשיים כלכליים ואי תשלום מלא המזונות,גרושתי נקטה בצעדים משפטיים נגדי ואני הגשתי תביעה להקטנת מזונות בבית משפט. מאז מערכת היחסים התדרדרה לתהום: גרושתי מרחיקה את בנותיי ממני,מסרבת לשוחח עימי על ענייני חינוך ,בריאות וכו הקשורים לבנותינו ומצב רוחן של בנותיי הפך מלנכולי ועצוב. האם זה חייב להיות כך?!!

 

אבא יקר ומסור שלום. כאב מסור לילדים ,כגרוש ואיש מקצוע העוסק בתחום זה של זוגות ומשפחות במעברי פרידה וגירושין,אני מבין לליבך ולעצב העוטף אותך בגין המצב החדש אליו נקלעה משפחתך.

אתה שואל האם זה חייב להיות כך? אני עונה: לא,זה לא חייב להיות כך ואפילו יש לעשות כל שאפשר  כדי לשמור על מערכת יחסים תקינה ,לפחות בפני ילדיכם ,למרות האתגר הכרוך בכך.

יחד עם זאת,ישנן החלטות בחיים שאנו חייבים לקחת מתוך שיקולי המציאות ולהבנתי ,ההחלטה שלקחת לפנות לבית המשפט להקטנת מזונות ילדיך הינה עקב מצוקה כלכלית בה אתה שרוי לאורך התקופה האחרונה וגרושתך הביעה כעס וביטאה זאת גם ישירות נגדך וגם באמצעות בנותיך.

ובכן,על התנהגותה של גרושתך כמובן שאין לך שליטה ,ובידך רק להביע צער על כל התנהגות שפוגעת במישרין או בעקיפין בבנותיך ,אך על התנהגותך כמובן שיש לך שליטה ועל ידי כך אף סיכוי להשפיע על גרושתך . ראשית, זכור שלכל מטבע יש שני צדדים ונסה להבין את מצוקתה של אם ילדיך,מדוע היא כועסת ותובעת? עד כמה היא ויתרה על זכויותיה החוקיות ו/או המוסריות לאורך הדרך? באילו נקודות רגישות שלה פגעת שהגיבה באופן כה קיצוני? אילו ויתורים משמעותיים אתה עשית כדי לשמור על "שלום בית" במערכת היחסים שלכם כהורים גרושים לשלושת בנותיכן המשותפות? מהיותך אב מסור ואכפתי,אני מאמין שעשית ויתורים למען היחסים,אך האם עשית את כל מה שיכולת?

זכור,הנך אחראי על המחלוקת כמו על פתרונה באופן שווה לגרושתך.

למען שיפור מערכת היחסים ביניכם ,אך בעיקר עבור בנותיכם,חשוב מאוד לעבור בדחיפות לדיאלוג. כפי שנאמר "שבו ודברו עד שיצא עשן!!" על נושא השיחה להיות ברור עוד בטרם הפגישה או ההתכתבות : "טובת הילדות ובריאותן הנפשית ".זוהי משימה לא קלה לנהל שיחה ממוקדת כזו בתקופה כה סוערת ביניכם,לכן רצוי מאוד לעשות זאת בשיתוף איש מקצוע שתפקידו העיקרי יהיה להזכיר לכם את מטרת השיחה וכל נושא שאינו נוגע ישירות לכך,ירשם בצד ויטופל בשלב הבא.

כמובן שאם שיחה זו תצלח,תוכלו לקבוע שיחה נוספת ,אך יש לזכור שמעל הכל עומדת טובת בנותיכן שמשלמות מחיר גדול מכפי שהנכן יודעים . ילדים הם כמו חיישנים ,הקולטים אנרגיות ואוירה עוינת בין הוריהם ,גם בין המילים ומתוך שפת הגוף. גם אם אנו לא נשתף וננסה להסתיר מילדינו, לא ניתן להסתיר מהם באמת.

לסיכום, עשה כל שביכולתך לגייס את גרושתך למען שיפור מערכת היחסים וזאת גם במחיר של ויתור על עקרונות ודימוי,כי הרי ככל שתקצור הצלחה באתגר הזה,כך תתעודד ותתחזק.

 

 

 

 

 

יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

ילד שלי שובב / יואב אופק

 

אני נשואה באושר כבר 4 שנים ואם לילד מקסים בן 3.

בשנה האחרונה מאז שבני החל להיות עצמאי ,הפך להיות גם שובב(שופך את השתייה,רץ ומשתולל בבית,מטפס על רהיטים וכו')  ואני מוצאת את עצמי כועסת עליו ונכנסת איתו לעימותים. בעלי ברוב המקרים, סבלני,אך לעיתים כשבננו עובר את הגבול הוא כועס ומעניש אותו להישאר בחדרו .

 הבכי שלו במקרים האלו קורע את ליבי!

 

הכעס הוא רגש שיש לו בהחלט מקום ביחסי הורים ילדים ,כביטוי וכתגובה למה מותר ומה אסור- תמרור. אולם כעס שמשפיל ,מבייש או מקטין את הילד ,עלול לגרום נזק גדול במיוחד כאשר הכעס מלווה בהצמדת תוויות כגון: טיפש,גולם,לא יוצלח ועוד כי אז הילד לומד להפנים את התדמית השלילית ולקבע את ההתנהגות המכעיסה.

נטייתנו הטבעית היא לכעוס, כאשר הילד "נכשל "(נופל,שופך,שובר וכו') ונדמה לנו שכך אנו מחנכים אותו שלא יחזור על המעשה ,אך זהו "בור" שאנו טומנים לעצמנו, ואינו משרת את המטרה החינוכית: הכעס שלנו והעלבון של ילדנו אינו עוזר לתהליך הלמידה ,אלא פוגע בו. הילד כועס על שפגענו בו ומרגיש את עצמו "לא שווה וחסר ערך" ובמרחב זה סיכוייו ללמוד עצמאות קטנים ולבטח מזיקים לדימוי העצמי שלו.

את מספרת שילדך שובב ועצמאי. את ובעלך הייתם רוצים שילדכם יהיה ילד נמנע ותלותי? ילד חסר סקרנות ,שיושב רוב זמנו מול מסך הטלביזיה, או מול משחק קבוע ומונוטוני?! כמובן שלא. כולנו היינו רוצים לעודד את ילדנו להיות סקרנים ,פעלתנים וספורטיביים ,כי הרי אלו הן תכונות מבורכות, שמובילות לעצמאות ולהתפתחות בריאה נפשית ושכלית ומעודדת יכולות חשובות להמשך חייו בעולם. כמובן שחלקנו מעדיפים שילדנו יעשה את כל תהליכי ההתפתחות האלו בלי לרוץ,לשבור,לטפס ולגעת בשום דבר... האם זה אפשרי?! כמובן שלא.

יחד עם זאת אני חש שלבעלך ולך יש קושי בהצבת גבולות וקיים בלבול בין מושגים כמו תוקפנות(עונשים,כעס,הרמת קול וכו') לבין אסרטיביות וסמכות למטרת חינוך. הצבת גבולות לילד פירושה העברת מסר ברור של מותר ואסור ועמידה עקבית מאחוריו,ע"מ ללמד את הילד להתאפק ,לוותר ,לדחות סיפוק ולהתחשב בחברה סביבו.ילדים בעלי מזג שונה,גיל ומערך משפחתי שונה ,זקוקים לדרכים שונות בהצבת גבולות, וחשוב להתאים את הדרך החינוכית לנתוניו של כל ילד.

כתבת שאת ובעלך ביחסים טובים וזה נפלא ומאפשר תקשורת בונה ומשתפת לגבי חינוך של ילדכם .אני מציע שבשלב ראשון תאמי עם בעלך מה הם הגבולות עליהם אתם לא מוכנים לוותר, ועל מה אתם מוכנים להתגמש ושתפו את ילדכם. למשל:

אסור לטפס על המעקה במרפסת!

אסור לרוץ בבית !

אפשר לשחק  בכדור בסלון(זה הזמן להתאים את הבית לצרכיו של ילד בן 3)

מותר לאכול בידיים(חיזוק חוש המישוש והתפיסה שמותר גם להתלכלך)

על כל אסור חשוב שיהיה מותר משמעותי.

גיל 3 זהו גיל בו בהחלט כבר ניתן לשוחח עם הילד ולהסביר לו על כללים בבית(כמו בגן ,בבתים אחרים וכו') ולנהל איתו שיחה על דברים שחשובים לו.ניתן אף לצייר את ההסכם ולתלות במקום מרכזי בבית.

ילדנו נולדו סקרנים ופעלתנים וזה נפלא. כמובן שזה לא תמיד קל ונדרשות מאיתנו כמויות נכבדות של סבלנות,אך מה לעשות-אנחנו בחרנו להביא ילדים לעולם וזהו חלק בלתי נפרד מהדרך.

לגבי נושא הענישה,זהו נושא נרחב ומורכב. עקרונית אני לא מעודד ענישה,בוודאי לא כזו שאינה קשורה קשר ישיר לנסיבות,ויפורט על כך בהמשך.