יום ראשון, 5 בפברואר 2012

אני רוצה לשפר את הזוגיות ולדעתו הכל בסדר!

בעלי ואני בני כ 40 ונשואים מזה כ 18 שנה. יש לנו 3 ילדים בני 8, 11 ו 14.5.

זה מספר שנים שאני מרגישה שחלה התרחקות ביני לבין בעלי אשר עובד שעות רבות ולמעשה חייו מאז ומתמיד סבבו סביב עבודתו התובענית. בעלי אינו משתף אותי בכלום ולרוב עסוק בקריאה או במחשב ובסופי שבוע מקדיש זמן להכנת שיעורים עם ילדנו.

למרות בקשתי שנפנה לייעוץ או לטיפול זוגי ,בעלי מתנגד בטיעון שכך אמורים להראות חיי נישואין לאחר 18 שנה.

אני חוששת שהפער והמרחק ילכו ויגדלו .

 

הקושי אותו את מתארת יכול להצביע על מס סוגים של בעיות וחשוב לברר מאין נובע קושי זה. האם היה שלב מסוים בו נוצר הנתק ומאז התעלמתם מהסימפטומים? אם זוהי שחיקה עקב חוסר תחזוק מערכת היחסים הזוגית והשקעה בילדים ובשלמות המשפחה? האם מסיבות שונות בעלך איבד עניין בך?

ניכר שלך הקשר הזוגי חשוב ושיש לך רגשות חיבה/אהבה עבור בעלך ושלו אין צורך או יכולת לקיים קשר אינטימי ,הן ברמה המילולית והן ברמה של חייכם המשותפים ושהוא מסתפק משגרת חיי המשפחה בה הוא מתפקד באופן תקין  .

לא כתבת כאן על חשדות ומכך אני למד שאת סומכת על בעלך שכאשר הוא בעבודה הוא אכן עוסק בעומס העבודה ולא בשום דבר  אחר החורג  מההסכם הלא מילולי בניכם. האומנם?

שיפור מערכת יחסים דורש רצון והסכמה של שני הצדדים ולכן עלייך להחליט מבין 3 אפשרויות ראשוניות:

  1. חשיבה מעמיקה עם עצמך או בתמיכת איש מקצוע כיצד את רותמת את בעלך לשיחה על היחסים בניכם( הצבת תנאים, פנייה בע"פ או בכתב,עירוב צד שלישי וכו)
  2. החלטה על סיום הקשר באופן חד צדדי .
  3. המשך החיים המשותפים כפי שהתנהלו עד כה והשלמה עם כך ללא התמרמרות ותסכול.

התנהגות חדשה מצידך עשויה להביא בעקבותיה לתגובה חדשה מצידו. תמוהה העובדה שהתנהלות מערכת היחסים כה מפריע לך ולבן זוגך זה כלל לא מפריע ,הרי אתם חיים יחד,הורים לאותם ילדים ובבסיס הכל - בחרתם זה בזו לחיים ולגורל משותף.

באופן כללי עלי לציין לגבי חוסר סיפוק בזוגיות שבשלב בו מציפה ההרגשה שהיחסים מאבדים מטיבם וקיימת התרחקות ,לבדוק יחד או לחוד,מה אתם מבקשים מבן/בת זוגכם והאם זה ריאלי? יש לזכור שלא ניתן להוציא מסלע מים ולהתעקש ולהמשיך להכות בו . לעיתים זוהי עקשנות מיותרת וחוסר התמודדות עם המציאות ועם הצורך בנקיטת פעולה.

הניסיונות האין סופיים של אנשים לשנות את בני זוגם מבטאים אופטימיות ראויה להערצה ויחד עם זאת ניסיון עקשן המאפיין שיגעון גדלות.

לסיכום,תמיד כדאי לנסות לשוחח ולהביע רצון לשיפור: לבקש בלי לחץ וללא כוחניות,אלא בפשטות ובכבוד. לזכור לבטא הערכה למה שיש ולעודד על כך.

כשדרכים אלו אינן מביאות לתגובה ושיפור –סביר להניח שמה שמבקשים איננו שם!